2016 © כל הזכויות שמורות לשרי בומפלד  

תאור מקרים

ברוב המקרים מגיעים אלי תינוקות עם עיכוב התפתחותי, שקשור במקורו לתנאי סביבה ולא לגורמים אורגניים מולדים.
עיכוב התפתחותי שקשור לתנאי סביבה כמו פינוק, שכיבה ממושכת על הגב, מיעוט של גירויים לפעילות ולתנועה וכדומה, ניתן, על פי רוב, לשיפור מהיר ואף מיידי. ההפעלה הייחודית לשיטה מעוררת את הפוטנציאל הגלום בתינוק ויוצרת את התנאים הנדרשים להתבטאותו.
במקרים של עיכוב התפתחותי שקשור לבעיה אורגנית מולדת, יידרשו יותר זמן ותרגול, כשהמטרה היא לממש את הפוטנציאל המרבי בטווח המגבלה.

טיפול בהיפוטוניה

אלון אובחן כתינוק היפוטוני. הוריו ביקשו הפניה מרופא ילדים לטיפול בפיזיותרפיה, אך הוא אמר  שאין טעם בכך, משום שהטיפול לא עוזר. אימו לא ויתרה, וכך הם הגיעו אלי.
אלון היה בן תשעה וחצי חודשים עם עיכוב התפתחותי ניכר: הוא ידע להתהפך מהבטן אל הגב רק בכיוון אחד, התקשה לשהות עם ראש מורם בהיותו על בטנו, וכשהושיבו אותו גופו קרס.
משיחה עם האם התברר לי, שגם היא ושני ילדיה הנוספים (בן ובת), הם היפוטוניים, וכי טופלו בינקותם בפיזיותרפיה, אך לא זחלו. (הבן טופל שוב בפיזיותרפיה כשהיה בגיל הגן, בשל חולשה בחגורת הכתפיים וקושי במוטוריקה עדינה. כעת, למרות שהוא ספורטאי, ניכר עדיין סרבול בהילוכו).
בפגישותיי עם אלון, הובלתי אותו לתנועה שהתמקדה בחיזוק אבריו, וכן ביעילות ובגיוון אפשרויות התנהלותו במצבים שונים. אלון לא תמיד אהב את המאמץ שנדרש ממנו, אך תוך שלושה וחצי חודשים הוא הדביק את הפער בהתפתחותו התנועתית: הוא התגלגל לכל הכיוונים, זחל וישב ביציבות, בגיל שנה ושלושה חודשים הוא נעמד, ולקראת היותו בן שנה וחצי הוא פסע את צעדיו הראשונים ללא תמיכה.
התנהלותו כעת בוטחת, מגוונת ויעילה, והנאתו מהחופש התנועתי שרכש ניכרת לעין. מהתבוננות בו אי אפשר לנחש שבעברו הלא רחוק הוא אובחן כהיפוטוני.
רופאת הילדים, בעת ביקור חוזר, הופתעה מאד מהשיפור במצבו, והתעניינה בשיטה שבה טופל, כדי לעזור באמצעותה לתינוקות נוספים. 

 

 

 

היפרטוניה – נוקשות שרירית – טונוס שרירי מוגבר

ש' הגיע אלי כשהיה בן 11 חודשים. אימו אמרה שהוא לא יושב ,לא נעמד ולא זוחל על שש.  ש' ''זחל'' על ידי הרמת גופו על כפות רגליו וידיו והקפצתו קדימה. זחילה כזו דורשת מאמץ גדול, אך הוא עשה זאת במיומנות ובמהירות. שאלתי את עצמי אם יסכים לקבל את האופציה של זחילה על שש – זחילה שדורשת כיפוף בירכיים ומפרקי ירכיים והפרדה מוצלבת בין רגליים וידיים. בעבודתי עם ש', שמתי לב שגופו מאד נוקשה, ובזמן תנועה הברכיים לא נוטות להתכופף, מפרקי הירכיים נוקשים, ושרירי הבטן שלו מאד חזקים, ובאופן כללי ישנה דומיננטיות של השרירים הכופפים. נתונים אלה יכולים להסביר את הקושי שיש לו בישיבה, בהעמדות ובזחילה. בעבודתי עם ש' שמתי דגש על ''ריכוך'' גופו, כך שיוכל לכפוף את ברכיו, לשחרר את שרירי הבטן ומפרקי הירכיים ולהפריד בתנועות בין אגן וחזה, רגליים וידיים. בפגישה השנייה ש' הצליח לשבת ללא תמיכה, לאחר מכן הוא החל להתיישב ולהיעמד וכעבור חודש, בהיותו בן שנה הוא זחל על שש!!

 

 


טיפול בטורטיקוליס שאינו מכאיב ושלא נעשה בכפייה
מ' הגיעה אלי בגיל 4 חודשים עם אבחון של טורטיקוליס, שכלל גם עיוות קל בגולגולת.
ההתמקדות בשיעורים הייתה ביצירת יכולת להניע את הראש בחופשיות לכל הכיוונים, וביצירת מודעות אל הצד שלא מועדף בהפניית הראש.
התייחסתי לא רק אל הצוואר, אלא אל כל מפרקי השלד – עמוד השדרה, השכמות, מפרקי הירכיים ומפרקי הרגליים.
דגש הושם על יכולת תנועה של הגוף לכל הכיוונים, וביכולת ישיבה בתנוחות שונות.
במהלך תקופת הלימוד, ניכר היה שהטורטיקוליס התמתן מאד, אך לא נעלם לחלוטין. אי לכך הזחילה על הגחון הייתה לא סימטרית.
הראיתי להורים איך להמשיך ולפצות את מ' על אי הסימטריה בשלד, ולשמור על ידי כך על יכולת תפקוד מלאה ומגוונת גם בהמשך חייה.
צריך לציין שהטיפול בטורטיקוליס לפי השיטה, אינו כרוך בכאב כלשהו או בכפייה, אלא נעשה בהנאה ובשיתוף פעולה של התינוק.

פישוק מוגבל במפרקי הירכיים בשל היפרטוניה (נוקשות שרירית) 
ג' הגיעה אלי כשהייתה בת חצי שנה, בשל פישוק מוגבל במפרקי הירכיים. הדמיית אולטרסאונד הראתה שמפרקי הירכיים תקינים. הרופא המליץ על החתלה כפולה ומעקב.
הוריה של ג' העלו בפני את החשש שהבת שלהם היפרטונית (נוקשה), דבר שהתברר כנכון. נוקשות שרירית מקשה על חופש התנועה של המפרקים, ועל הפרדה תנועתית בין החזה והאגן.
בפגישה הראשונה התמקדתי בוויסות הטונוס (המתח) השרירי של ג', ולקראת סוף הפגישה ניכר היה לעין שהפישוק ברגליה השתפר מאד. חשוב לציין, שטונוס שרירי נמוך או גבוה, הוא תכונה מולדת שאי אפשר לבטלה אך בהחלט ניתן לשפרה.
מוגבלות התנועה בין האגן והחזה הקשתה על ג' להתגלגל ולזחול על הגחון, ההגבלה במפרקי הירכיים הקשתה עליה בזחילה ובישיבה מאוזנת, נוקשות הכתפיים והשכמות הקשתה עליה בשליחת הידיים ובשימוש בכפות הידיים, נוקשות הברכיים הקשתה על העמדות, התיישבות והליכה.
יכולת התנועה של ג' הלכה והשתפרה במהלך המפגשים השבועיים, והתנהלותה נעשתה חופשית ומגוונת. כשמלאה לה שנה, השיגה ג' את כל אבני הדרך הנחוצות לשלב זה בהתפתחותה. בבדיקה חוזרת אצל הרופא נאמר להוריה של ג' שהפישוק ברגליה תקין .

 

 


הגנת יתר

מ' הגיעה אלי בגיל שבעה וחצי חודשים. תלונת האם הייתה שהתינוקת אינה מתהפכת. משיחה עם האם התברר שמ' אושפזה בבית חולים בהיותה בת שבועיים וטופלה בסטרואידים, אשר גרמו כנראה להשמנת יתר. לאחר מכן נשמרה התינוקת בקפדנות רבה בשל החשש להדבקות חוזרת.
מהתבוננות במ' הבחנתי במיעוט הבעות של שמחה, צחוק, כעס או בכי. האם העידה שהתינוקת יכולה לשכב זמן ממושך מאד על גבה ללא שום מחאה. בנוסף, הביעה האם השערה שהתינוקת לא מתנועעת בשל משקלה העודף.
בעבודתי עם התינוקת התמקדתי ביצירת גירוי ומוטיבציה לתנועה, כולל יצירת תסכול ורצון להשיג את שלה.
תגובת התינוקת לנעשה בשיעורים הייתה מהירה במיוחד. היא החלה להתגלגל ביום המחרת, ולאחר חודש החלה לזחול על הגחון. יחד עם ההתפתחות התנועתית ניכר גם שינוי בהבעותיה הרגשיות – היא הביעה רגשות של שמחה וצחוק, וכשהיה צריך, הובעו גם אותות של תסכול מחאה ובכי. מיותר להגיד, שמשקל הגוף נשלל כגורם לעיכוב התנועתי.

 

 


התינוק כאילו "כלוא בתוך גופו"
בשונה מהמקרה של מ' אצטט אמירה של אם אחרת, שגם תינוקה הגיע אלי בגיל שישה וחצי חודשים, כשעדיין אינו מתהפך. במקרה הזה התינוק דווקא הראה סימנים של מצוקה ותסכול ממצבו. האם אמרה שהיא מרגישה כאילו תינוקה "כלוא בגופו". אני מאמצת אמירה זו כתיאור מדויק לכלל התינוקות, אשר לא יכולים לממש את הפוטנציאל הגלום בהם, וחווים בשל כך מצוקה.
אני רוצה להפריך, כמו כן, חשיבה מוטעית של הרבה הורים, שמשקל עודף גורם לעיכוב התפתחותי. המקרה של מ' הוא דוגמא אחת מיני רבות לתינוקות שהוכיחו שארגון תנועתי נכון מאפשר תנועה חופשית וקלה גם במשקל עודף.

 

 


גם תינוק חלש לכאורה יכול להיעמד
גם הטענה שהתינוק לא מתגלגל, או לא זוחל, או לא נעמד מכיוון שהוא חלש, מתבררת ברוב המקרים כלא נכונה. אכן, חלק מההתפתחות התנועתית הוא גם חיזוק המערכת השרירית, אך אם אין בעיה אורגנית הקשורה לפעולת השרירים, הסיבה, ברוב המקרים, לעיכוב התפתחותי נובעת מחוסר ארגון שרירי- תנועתי, ולא מחולשה. זה גם מסביר את העובדה, שהתינוק רוכש בתרגול קצר מאד את היכולת שעוכבה.

אתן דוגמא של תינוקת בת 9 חודשים, שאמה התלוננה על כך שאין לה כוח להיעמד.
מהתבוננות באופן שבו מנסה התינוקת להיעמד, הבחנתי שהיא עושה זאת על ידי היאחזות באם ומשיכה בידיים. דרך מאד קשה כדי להיעמד.
הפניתי את תשומת ליבה של האם לכך שהתינוקת לא נעזרת ברגליה לצורך העמדות, אלא משתמשת אך ורק בכוח הידיים.
הראינו לתינוקת איך ממצב של עמידה על הברכיים והיאחזות בידיים, אפשר להעמיד רגל אחת, ותוך דחיפה ויישור של הרגל להיעמד. עד סופו של השיעור היא הצליחה להיעמד לאחר הכוונה חוזרת שלנו, ועד לשיעור הבא היא נעמדה בכוחות עצמה ללא קושי. (עוד על מעבר לעמידה)

ככל שמתנסים ביותר שינויים תנועתיים, הבכי פוחת והשמחה גוברת
ר' הגיעה אלי בליווית האם והסבתא בהיותה בת שמונה וחצי חודשים. תלונת האם הייתה שר' עדיין לא זוחלת. כשהתבוננתי בתינוקת הבחנתי שהיא מגיעה אל מחוז חפצה תוך גלגולים, ובוחרת להישאר רק על הגב. ניסיון לגרום לה להישאר על הבטן עורר בכי מיידי.
בהמשך שמתי לב שכל ניסיון, ולו הקטן ביותר, ליצירת שינוי בתנוחה בה היא נמצאת, עורר בכי מיידי. כל בכי זכה לתגובה מיידית של הסבתא בחיבוקים ובניחומים. הערתי את תשומת ליבן לכך, והגענו להסכמה שלא להגיב מיד לבכייה.
כמו כן שמתי לב שהתינוקת יושבת, אך לא יודעת להתיישב.
הלימוד התמקד ביצירת תנאים לשהייה ממושכת יותר על הבטן, וגירוי לזחילה, על אף סירובה לחוות שינוי ומאמץ.
כמו כן, לימדתי את התינוקת להתיישב, ולחזור לשכיבה. הרבה תשומת לב ונחישות הושקעו ביצירת חוויות של שינוי וגיוון תנועתי. ככל שר' התנסתה ביותר שינויים, כך הלך ופחת הבכי והובעה יותר שימחה.
עד גיל 10 חודשים ר' זחלה על שש והתיישבה בכוחות עצמה.
ההנחיה לעתיד הייתה להמשיך ולעודד אותה בהתנסויות מגוונות, על אף חששותיה לחרוג ממקומה המוכר והבטוח.

הפעלת התינוק כשהוא ישן יוצרת שינוי עמוק ומשמעותי
ע' הצטרפה לקבוצה של ליווי התפתחותי בהיותה בת חודשיים. לפי תלונת האם, ע' לא מוכנה לשהות על הבטן בשום פנים ואופן. ואכן, כל ניסיון ולו אף ברמז להפוך אותה אל הבטן, נתקל במחאה מיידית של בכי. אי לכך, ניצלתי את אחת הפעמים בהן ע' נרדמה לקראת סוף השיעור, ובעדינות הפכתי אותה אל הבטן. בעודה ישנה, הפעלתי אותה כך שגופה יקבל את התנוחה על הבטן ביתר נוחות, כלומר, שהצוואר, הצלעות, עמוד השדרה, האגן והרגליים יהיו מאורגנים לשכיבה נוחה על הבטן כשהראש פונה הצידה. ע' לא רק שלא התעוררה מן הנעשה, אלא ששנתה אף העמיקה. לאחר זמן מה, ארגנתי את גופה כך שראשה יתהפך גם אל הצד השני. כשע' התעוררה, היא קיבלה את מצבה החדש על הגחון כאילו הוא מובן מאליו, ושהתה בתנוחה זו עד שהיה צורך להלבישה לדרכה הביתה. זיכרון נוחות השכיבה על הבטן, ללא פאניקה וכפייה, נשאר חרות בזיכרונה. בפעמים הבאות ניתן היה להפוך אותה אל הבטן בפחות התנגדות, ולמשך זמן ארוך יותר ויותר.
הפעלת התינוק לפי השיטה בעודו ישן, יוצרת שינוי שהוא עמוק ומשמעותי. כך אפשר לעקוף התנגדויות ותבניות של הרגל, ולהעביר כך אינפורמציה חדשה למערכת העצבית שרירית. לאחר מכן, ניתן יהיה לחזות בשינויים תנועתיים מהירים יותר מאלה שקורים במצב רגיל.
(עוד על שכיבה על הבטן)