2016 © כל הזכויות שמורות לשרי בומפלד  

שכיבה על הבטן והרמת הראש

עם הלידה, גופו של התינוק עדיין שומר על צורתו העוברית המעוגלת. בשכבו על ביטנו ישבנו יהיה מעט מורם מהמזרון, כשברכיו ומפרקי ירכיו מעט כפופים. למרות שבשלב זה ראשו מהווה רבע מאורך גופו, הוא מסוגל להרים אותו מעט ולהפנותו מצד לצד. כשהתינוק יהיה בתנוחה אנכית ראשו יישמט, ולכן יהיה צריך לתמוך בו.
כבר מן ההתחלה ניתן לראות את הדחף של התינוק להשיג שליטה על תנועת הראש. באימונים מתמידים הוא מרים את ראשו שוב ושוב לזמן מה. ברגע שהתינוק מבין שיש ביכולתו לראות דברים מנקודת מבט שונה, זה פועל עליו כזרז לשוב ולהתאמץ. הרמת הראש מביאה את העולם לטווח ראייתו, וכשהוא מגיע לגיל שלושה חודשים הוא יכול לשאת אותו במצב אנכי בביטחה ללא תלות באחרים. הוא בוחר במה להתבונן, ולגביו זהו צעד משמעותי ביותר בהתפתחותו.
הרמת הראש היא תחילתו של תהליך, אשר בסופו התינוק יעמוד זקוף ויציב על שתי רגליו.

 

שלבים התפתחותיים בשליטה על הראש:

תינוק בן יומו – כשהוא שוכב על גבו או על ביטנו, יהיו ידיו ורגליו כפופות, וראשו מופנה הצידה. כבר בימים הראשונים לאחר הלידה, כשהוא שוכב על ביטנו, הוא מסוגל להרים מעט את ראשו, ולהפנותו מצד לצד.
4 שבועות – שרירי הצוואר עדיין חלשים מאוד. במצב אנכי הראש יישמט מטה אם לא תומכים בו. כשהוא שוכב על גבו, דומה תנוחתו לתנוחת הסייף, כלומר: אם ראשו מופנה ימינה, מושטת ידו הימנית לאותו צד, בעוד שידו השמאלית נשארת כפופה. גם רגלו הימנית תהיה כפופה הצידה.
8 שבועות – בשכבו על הבטן הוא יוכל להרים את ראשו לזווית של 45 מעלות מהמזרון, כשאגן ירכיו מונח שטוח על המזרון, ורגליו יותר ישרות. השטתחות האגן מורידה את הלחץ מהחזה, וכך מתאפשר לראש להתרומם בפחות מאמץ.
כשמושיבים אותו ראשו יהיה יותר יציב.
12 שבועות – כשהוא שוכב על ביטנו, הוא מרים את כתפיו ונשען על המרפקים. בעת פעולת נשיאת משקל הגוף על הידיים, פלג גופו התחתון משמש בסיס ותמיכה לפלג הגוף העליון. בשכיבה על הגב, ראשו מונח גם באמצע, ולא רק על הצד. גם תנוחת הסייף אמורה להעלם בשלב זה. בישיבה ראשו מוחזק זקוף, עם נטייה מדי פעם קדימה.
16 שבועות – התינוק יכול להרים את ראשו לזווית של 90 מעלות ביחס למזרון, כשחזהו מורם, והוא נשען על כפות ידיו. כשמרימים אותו משכיבה על הגב לישיבה, ראשו יתרומם, כאילו הוא רוצה לעזור למהלך ההתיישבות.

תנוחת עובר

הישענות על מרפקים

הישענות על ידיים ישרות

בזמן הלידה, עמוד השדרה של התינוק הוא ישר. עם תהליך הרמת הראש בשכיבה על הבטן, מתהווים ה"גלים" בעמוד השדרה. תחילה, עם הרמת הראש נוצר השקע של הצוואר, ובהמשך עם הרמת החזה, נוצר גם השקע במותנית. הצורה הגלית של עמוד השדרה מאפשרת לו יותר גמישות, תנועתיות, ובלימת זעזועים בהליכה הזקופה.

בזמן הרמת הראש בשכיבה על הבטן, השרירים הזוקפים (כל השרירים האחוריים) מתכווצים, והשרירים הכופפים (כל השרירים הקדמיים) מרפים ומתארכים. ככל שהשרירים יותר מתורגלים ומתואמים, כך פעולת הרמת הראש תעשה בקלות רבה יותר, ולגובה רב יותר.

סיבות שמעקבות את הרמת הראש:

1. חוסר תיאום בין פעולת השרירים הזוקפים לכופפים – השרירים הכופפים מוחזקים, ולא עוזבים לטובת קיצורם של השרירים הזוקפים.
2. טונוס שרירים גבוה מדי המגביל את יכולת ההפרדה והתנועתיות.
3. טונוס שרירים נמוך מדי, וחגורת כתפיים ואגן חלשות.
4. שכיבה ממושכת על הגב הופכת מהר מאד את השכיבה על הבטן ללא נוחה. כל ההליך הרפלקסיבי של ההזדקפות והרמת הראש משתבש, והתינוק נכנס לאי שקט. (פרוט נוסף נמצא בנושא שכיבה על הגב).
5. רגליים כפופות מתחת לבטן. במצב זה האגן מורם, ומשקל הגוף הוא על החזה. כשהחזה לחוץ אל המזרון, יתקשה התינוק להרים את ראשו.
6. מרפקים פתוחים מדי לצדדים. השענות על מרפקים מרוחקים מדי זה מזה, מצריכה מאמץ רב, ויוצרת קושי בהרמת החזה והראש.

טיפים שיקלו על התינוק את הרמת הראש:
כדי ליצור נוחות על הבטן, נרצה להפחית את הנוקשות שנוצרה בגופו של התינוק מהשכיבה הממושכת על הגב, וכך לאפשר לו יותר קלות וחופש להתנועע.
כדי שתיווצר למידה, חשוב שנפעיל את התינוק כשהוא ערני ובמצב רוח טוב, ורק בפרקי זמן שהוא משתף פעולה ונהנה.
• טפיחות. נטפח על גבו, רגליו וידיו של התינוק ביד רכה ונינוחה. הטפיחות יכולות להוריד מיידית את הטונוס השרירי, ולתת תחושה ברורה ונעימה של הגוף. הן מרגיעות את התינוק ומסיחות את דעתו מתחושה של אי נוחות.
• מגע עמוק. עם כף ידנו נחפון את השרירים במקומות שונים לאורך הרגליים והידיים. מגע עמוק כזה מוריד את הטונוס השרירי, תוך כדי מתן תחושה ברורה של הגוף.
• ערסול. ערסול התינוק הוא הדרך היעילה ביותר להפחתת הנוקשות בגופו של התינוק, וליצירת נוחות בשכבו על הבטן. בערסול, התינוק מתעגל וחוזר לתנוחתו העוברית. שרירי הגב מרפים ומתארכים, ושרירי הבטן נינוחים.
ערסול במנשא הוא הנוח ביותר, הן לאם והן לתינוק, וככל שנקדים לערסל אותו, כך הוא יסכים לתנוחה זו ביתר קלות. המנשא מאפשר לאם יותר חופש תנועה, וידיה משוחררות לפעולה. כך גם התינוק משיג יותר זמן של ערסול, נינוחות ותנועה.
ערסול כשאנו עומדים, ונושאים את התינוק בידינו: יד אחת שלנו תהיה מונחת תחת בירכיו, וידנו השנייה תהיה תחת חגורת הכתפיים, העורף והראש. במצב זה, ידי התינוק יהיו מכונסות מלפנים מעל ביטנו. כעת ניצור תנודות קצביות ע"י כיפוף הברכיים שלנו (ולא הקפצה עם הידיים שלנו). את אותו הדבר אפשר לעשות בישיבה על כדור פיזיו. חשוב שבאותו זמן הכתפיים והידיים שלנו יהיו רגועות ונינוחות. כעת אפשר ליצור איתו קשר עין, לדבר אליו, או לשיר לו, וכך לאט לאט נראה שהוא מרפה, מתרכך ומתעגל (ראה וידאו).

ערסול כשאנו עומדים, וגבו של התינוק עלינו: ידנו האחת מחבקת את חזהו, וידנו השנייה מתחת לברכיו.
ערסול כשאנו יושבים וברכינו כפופות: נושיב את התינוק כשגבו נשען עלינו ורגליו פונות מעלה על ירכינו. באותה תנוחה אפשר להושיב אותו בכיוון ההפוך, כשפניו פונות אלינו, וגבו נשען על ירכינו.

ערסול במנשא

ערסול כשהתינוק עם גבו אלינו

ערסול בישיבה

תנוחות הערסול מאפשרות קשר עין עם התינוק, ואפשרות לתקשר איתו בקול ובהבעות פנים.

קשר עין עם התינוק

בחלק זה ניתנות הנחיות והדגמות בתנוחות על הגב, הצד והבטן.
תרגול יומי שיש בו מקצת שבכל תנוחה, יוביל לנוחות בשכיבה על הבטן ובהרמת הראש.
כדאי להתחיל לתרגל בערסול ובתנוחות שהן על הגב ועל הצד, ורק אחר כך, כשהתינוק נינוח, לתרגלו בשכיבה על הבטן.


הפעלת התינוק כשהוא על הגב:
כשהתינוק על גבו ננסה ליצור עמו קשר עין, כשפנינו קרובות אל פניו.
נתחיל עם הפעלת רגליו:
• תחילה נבדוק אם התינוק מסכים לכפוף את ברכיו. באם לא, אז נאחז ביד אחת את קרסולו, וביד שנייה נטפח בקלות על הרגל לאורכה, תוך מתן כיוון של כיפוף הברך (ראה וידאו ימין).
• דרך נוספת להורדת הטונוס מהרגליים היא יצירת תנועה בקרסוליים: עם יד אחת נאחז את השוק של התינוק, ואת ידנו השנייה נניח על הסוליה, וכך בתנועות עדינות ניצור עיגולים בכף הרגל בטווח שמתאפשר, וכן תנועות של מטה ומעלה (ראה וידאו שמאל). כמו כן, אפשר לטפוח קלות על כף הרגל והקרסול עד שנראה שכף הרגל נשמטת. שחרור הקרסוליים יכול להביא להורדת טונוס בגוף כולו.
• ניצור מגע עמוק אל תוך סוליית כף הרגל וגם בשוליים ובעקב. נמולל אצבע אצבע. 
• ניצור תנועה סיבובית במפרקי הירכיים: עם יד אחת שלנו נצמיד את רגלו הכפופה של התינוק אל בטנו, ועם ידנו השנייה ניצור תנועות סיבוביות ברגלו השנייה הכפופה גם כן. בזמן שניצור את התנועות במפרק הירך, נשים לב שהאגן נשאר במקומו.
(עוד על השימוש ברגליים)

שחרור רגל נוקשה

יצירת תנועה בקרסול לארגון טונוס שרירי

הפעלת האגן:
כעת, כשהרגליים משוחררות וכפופות, נאחז מתחת לברכיו, ונרים אותן מעלה יחד עם האגן ונוריד, כשהדגש של התנועה יהיה כלפי מטה. התנועות האלה נותנות תחושה ברורה של הגב, ומשחררות את הצוואר, החזה, המותנית והבטן.
הפרדה בין האגן והחזה:
הפרדה בין האגן והחזה משחררת נוקשות שרירית.
• נביא לתנועה של האגן כשהחזה באותו זמן יישאר במקומו: נקרב את הברכיים והאגן אל הכתפיים, ונעשה זאת גם בכיוונים אלכסוניים – ברך ימין אל כתף שמאל, ולהפך.
• נאחז בברכיו כשהן כפופות מעל ביטנו וניצור עיגולים עם האגן לשני הכיוונים.

• כשרגלי התינוק כפופות אל ביטנו, נניע את הרגליים והאגן ימינה ושמאלה (ראה וידאו). אם נראה שהחזה לא נשאר במקומו, אלא מצטרף לתנועת האגן, נניח יד אחת שלנו על חזהו, עם ידנו השנייה נאחז את הרגל, ונפנה אותה הצידה יחד עם האגן. את אותו הדבר נעשה לכיוון השני. 

הפעלת הידיים והחזה:
• תחילה נשחרר את הידיים והשכמות: עם יד אחת שלנו (למשל יד שמאל), נאחז את ידו הימנית כשהיא מכוונת באלכסון מעבר לחזהו. עם ידנו הימנית נטפח קלות על השכמה הימנית ולאורך היד. מהר מאד נבחין שידו מתיישרת ומתארכת, וכף ידו נפתחת (ראה וידאו ימני). עכשיו כשידו משוחררת, נאפשר לו לאחוז בצעצוע. 
• נאחז את ידיו, וניפתח אותן לצדדים, וחזרה בהצלבה מעל החזה בתנועות רחבות וברורות, תוך הפעלת הכתפיים והשכמות.
• נשאיר את הידיים מוצלבות מעל החזה, וניצור תנועה של החזה ע"י גלגולו ימינה ושמאלה (ראה וידאו שמאלי).

• נרכן מעל התינוק, כשישבנו מורם מעט עלינו ורגליו מונחות על חזנו לכיוון ראשו. במצב זה נקרב את פנינו אל פניו, ונמשוך את תשומת ליבו בשיר או בדיבור, כך שעיניו יתמקדו בעינינו ובהבעות פנינו. יכולתו ליצור עמנו קשר עין היא חשובה, ובהמשך הוא אף יוכל להושיט את ידיו אל פנינו. תנוחה זו משחררת ומאריכה את שרירי הגב והעורף.

ניצור קשר בין תנועת האגן והחזה:
חיבור הידיים והרגליים חשוב ליצירת המודעות והקשר שבין החלק העליון והתחתון של גופו. מודעות זו תשרת אותו בהמשך בגלגולבזחילה ובכל התנהלותו התנועתית. 
• נרים מעט את האגן, כך שרגליו יהיו מעל החזה, והתינוק יוכל ליצור איתן קשר עין. ייתכן שזה יהיה גירוי מספיק בכדי שישלח אליהן את ידיו ויאחז בהן. באם לא, אז נטפח עם צעצוע על כף ידו, ולאחר מכן על כף רגלו. לאחר מספר פעמים התינוק יבין את הקשר, וישלח את ידיו אל רגליו (ראה וידאו 1).
• דרך נוספת שיכולה לגרות אותו לשלוח את ידיו אל רגליו, היא ע"י חיבור צמיד מעניין אל קרסוליו כשרגליו בטווח ראייה. 
• נחבר את ידו וכף רגלו הנגדית, ובתנועה אלכסונית נאריך את היד לכוון הרגל, כך שהכתף והשכמה יימשכו אחרי היד, ופעם הרגל תנוע לכיוון היד, וצידו של האגן יתרומם מעט לכיוון הכתף. באותה אחיזה נגלגל את התינוק מצד לצד (ראה וידאו 2).

וידאו 2 חיבור יד וכף רגל נגדית

וידאו 1 עידוד הושטת ידיים לרגליים ורגליים אל הפה

• נחבר את שתי הידיים אל כפות הרגליים, או יד ורגל נגדית, ונגלגל אותו בעדינות מצד לצד. נשים לב שהראש מצטרף אל כיוון התנועה עד למגע הלחי במזרן.

הפעלת התינוק כשהוא שוכב על הצד:
חשוב שהתינוק ישכב גם על הצדדים, כדי שתיווצר מודעות גם אליהם. המודעות הזו תעזור לו בהמשך בשלב הגלגולים, בזחילת הציר ובכלל.

• ניצור הפרדה ותנועה בשכמה, כאשר ביד אחת נאחז את ידו העליונה, ועם ידנו השנייה נטפח מהשכמה ולאורך היד. מהר מאד נבחין שהשכמה והיד מתארכים, וכף ידו נפתחת. נאפשר לו לאחוז בצעצוע.
• ניצור מגע בין שתי כפות ידיו, כמו במחיאת כפיים. ניצור מגע בין כף ידו ופיו.
• בשכיבה על הצד נוצר קשר עין יד ללא כל מאמץ מצידו. ננצל את היתרון הזה, ונעודד אותו להושיט את ידו ולאחוז בצעצוע.
• נאפשר לו לצאת ממצב של שיווי משקל על הצד, ואז בעזרת כוח הכובד הוא יתהפך אל הגב או אל הבטן.
• כשהתינוק עובר מהצד אל הבטן ידו תהיה כלואה מתחת לחזה. נשאיר אותו זמן מה במצב זה, תוך טפיחות עדינות על גבו. שכיבה זו, בתוספת הטפיחות, מעגלת ומרככת את חזהו, ומשחררת נוקשות מהכתפיים והשכמות. ברוב המקרים, אחרי זמן מה נראה שהתינוק מתחיל להתנועע, ולטלטל את ישבנו מצד לצד, עד שידו הכלואה משתחררת. השכיבה על היד, והתנועות של האגן הן רצויות, ולכן חשוב שלא נתערב מייד כדי לשחרר את היד.
• את כל הנ"ל נעשה גם כשהוא שוכב על צידו השני.

יד כלואה

מגע בין כפות הידיים 

הפעלת התינוק כשהוא שוכב על הבטן:
• אחת התופעות האופייניות לתינוקות שזה עתה נולדו, ושוכבים לאורך זמן על הגב היא, שכאשר משכיבים אותם על בטנם, הם מניחים את ראשם על הפנים במקום על הצד. לכן, מייד עם השכבתם על הבטן, נכפוף רגל אחת הצידה. נשים לב שכתוצאה מכך, גם האגן פונה יותר הצידה, ועמו כל עמוד השדרה עד הצוואר והראש. עם יד אחת נשמור את הרגל כפופה הצידה, ועם יד שנייה נטפח בעדינות על גבו. נמשיך בכך עד שנראה שהתינוק נינוח ורגוע.

• כדי לעזור להתפרסות הבטן והמפשעות, אפשר לאחוז בקרסול שלכיוונו הראש פונה, ולהרים את הרגל באלכסון מעבר לרגל השנייה, תוך טפיחות על הבטן, המפשעה והרגל. תוך כדי כך אפשר יהיה להבחין שהבטן, המפשעה והרגל מתארכים ומתיישרים. את אותו הדבר נעשה עם הרגל השנייה כשהראש פונה לצד השני (ראה וידאו).

• נחליק את אצבעות ידינו משני צידי עמוד השדרה,לכיוון האגן. ניתן בכך רמז לשרירים הזוקפים להתקצר ולהרים את הראש.
• אם המרפקים פתוחים מדי לצדדים, נטפח קלות על הגב, חגורת הכתפיים והידיים. נחפון את המרפקים בידינו, וכך נוביל אותם כפופים קדימה לפני הראש (ראה תמונה). במצב הזה נראה שבתי השחי פתוחים, הבטן ארוכה, והחזה והראש מורמים.

• כשאנו ישובים, נניח את התינוק כשביטנו על רגלנו האחת, חזהו שעון על רגלנו השנייה כשהיא מעט מוגבהת, וכפות רגליו נוגעות במזרון. ניטפח על גבו ורגליו, ונעודד אותו להרים את ראשו בעזרת מעקב עיניו אחרי צעצוע. תנועת עיניו מעלה, תגרום לראשו להתרומם. כמו כן, נגרה אותו לשלוח את ידו מעלה אל עבר צעצוע.
• כשהתינוק מעט יותר גדול וסקרן, עגלת הטיול היא מקום שאפשר לשהות בו זמן ממושך על הבטן. ההתרחשויות מסביבו מסקרנות אותו, והוא מרים את ראשו ללא שום השתדלות מצידנו.

צורות אחיזה של התינוק, שיוצרות גירוי להרמת הראש וייצובו:
• כשאנו חובקים את התינוק כשגבו אלינו, ידנו האחת תתמוך בבטנו, וידנו השנייה תתמוך בחזהו, כשגופו מוטה מעט קדימה. באופן רפלקסיבי שריריו הזוקפים יכנסו לפעולה ויגרמו לזקיפת ראשו.
• בתחילה, כשלתינוק ישנה אך מעט שליטה בייצוב ראשו, נאחז אותו כשבטנו פונה אלינו, ידנו האחת מתחת לישבנו, והשנייה תומכת מאחורי ראשו. ככל שעובר הזמן, והתינוק משיג יותר ויותר שליטה על ראשו, רצוי לתמוך בו יותר ויותר נמוך, כך שראשו וגם חזהו יהיה פנויים לתרגול התאזנות גופו מול כוח הכובד.

• נניע את התינוק באוויר באופנים שונים. כשנעשה זאת נבחין שהתינוק זוקף את ראשו וגופו. נעשה זאת כשעשוע, ונשים לב שהתינוק אכן נהנה. אם נבחין שהתינוק מגיב בבהלה, נקטין ונרגיע את התנועות. במשך הזמן התינוק יתרגל לתנועה בחלל ויגיב בשמחה. זוהי דוגמא להפעלת התינוק וחיזוקו בדרך שנעימה לו, מבלי שישים לב למאמץ הנדרש ממנו.