מוות בעריסה, שכיבה על הגב והנחיצות בליווי התפתחותי
שינה של תינוקות על הגב היא ההנחיה להקטנת הסיכון למוות בעריסה. מה הם הקשיים שהנחיה זו מעוררת, ואיך אפשר לסייע לתינוקות בעזרת ליווי התפתחותי?
החל משנת 1992 קיימת הנחייה של משרד הבריאות להשכיב תינוקות לישון על הגב מחשש להגברת הסיכון למוות בעריסה. ההנחיה מתבססת על מחקרים שהראו קשר בין תנוחות השינה של התינוק לבין הסיכון למוות בעריסה. ממצאים אלה אינם חד משמעיים, והתעלומה של מוות בעריסה (מוות פתאומי של התינוק ללא סיבה ברורה בשנת חייו הראשונה) עדיין לא נפתרה.
מכיוון שבשבועות הראשונים לחייו התינוק ישן ברוב שעות היממה, פרקי הזמן שנותרים לו לשהות על הבטן קצרים ביותר. כתוצאה מכך, משתנה מהר מאד ארגון גופו, עד כדי כך שכל שכיבה על הבטן הופכת לחוויה של אי נוחות, מצוקה ובכי. ברוב המקרים נכנעת האם לסירובו של התינוק, ומאפשרת לו לשהות על גבו גם בזמן הערות.
מהו המחיר של שכיבה ממושכת על הגב?
כעת כבר ברור שלשכיבה הממושכת של התינוק על הגב יש מחיר, ויכולים להיווצר קשיים בהיבטים שונים כמו - שינה, מוטיבציה, ארגון פיסי, התפתחות תנועתית ועוד.
• שנתו של תינוק הישן על גבו לא עמוקה. הוא מתעורר לעיתים תכופות, ואפשר לראות שרפלקס מורו (הבהלה) פעיל במיוחד. (ההסבר המשוער לכך הוא, שבשכיבה על הגב האברים הפנימיים של התינוק חשופים ולא מוגנים. בשכיבה על הבטן האברים הפנימיים מוגנים על ידי השלד. אם נתבונן על בעלי חיים בטבע, לא ניראה אותם ישנים על גבם).
• שכיבה ממושכת על הגב לא מאפשרת כמעט תנועה. חוסר תנועה מביא להצטברות של מתח שרירי ולאי שקט.
• מתח שרירי ואי שקט מחמירים מצבים קיימים של עוויתות מעיים ועצירות.
• שכיבה ממושכת על הגב מקשיחה את החזה ומגביהה אותו, והשכמות נמשכות לאחור. מצב זה מקשה על התינוק להשתמש בידיו, ויוצר אי נוחות, וקושי בהרמת הראש בשכיבה על הבטן.
• כשהתינוק שוכב על גבו, הוא מביט סביבו ללא קושי, והכול מוגש לו ללא מאמץ מצידו. לעומת זאת, בשכיבה על הבטן חייב התינוק להרים את ראשו כדי להתבונן, והוא נאלץ להתאמץ כדי להגיע אל מה שיחפוץ. האילוצים הפיסיים והגירוי הסביבתי, הם אלו שמעוררים בתינוק את הרצון לתנועה ולזחילה.
• כדי לנוע קדימה, צריך המבט להיות מכוון אל כיוון התנועה. בשכיבה על הגב, המבט פונה אל התקרה, כך שלא נוצרים כיוון ורצון להתקדם.
• הרמת הראש והחזה בזמן שכיבה על הבטן, מעצבת את השקעים בעמוד השדרה, בצוואר ובמותנית, שנחוצים בעתיד לתנוחה האנכית. התהליך הזה מופרע כששוכבים רק על הגב.
• המאמצים להרמת הראש, החזה והגפיים בשכיבה על הבטן מחזקים את גופו של התינוק, ומתרגלים את השרירים הזוקפים. שכיבה ממושכת על הגב מפחיתה התחזקות זו.
• בנוסף לשכיבה על הגב, תינוקות ישובים ממושכות בסלקל ובטרמפולינה. זה אולי נוח להם ולהוריהם, אבל מונע מהם את התרגול התנועתי החיוני להתפתחותם.
התוצאה היא, שתהליכים תנועתיים הטבועים בתינוק כמו הרמת ראש, גלגולים, זחילת גחון, זחילת שש ועוד, מתאחרים, משתבשים, או מתבטלים. בשל כך, עלול התינוק להתחיל את חייו עם חסך של ארגון פיסי נאות, אשר עלול להשפיע על היציבה, הקואורדינציה, האוריינטציה והקשב. תהליך התפתחותי מופלא, שקודם לכן התנהל מעצמו בסדר הנכון, ללא כל הנחייה והתערבות, מצריך כעת לימוד.
כיום ברור שהשכבת התינוק על הגב מצריכה התערבות, עזרה ופיצוי על החסכים שנגרמים לו, וככל שנקדים לעשות זאת, כך ייטב לתינוק ויוקל לאם.
