היפוטוניה והיפרטוניה (רכות שרירית ונוקשות שרירית)
היפוטוניה והיפרטוניה הם שני מצבים נוגדים של טונוס שרירי.
טונוס הוא מתח פנימי בשריר. מידת המתח השרירי נבדקת במצב של מנוחה. טונוס שרירי יכול להיות גבוה, נמוך או תקין.
המצאות השרירים במתח מסוים יוצרת בהם מוכנות תמידית לפעולה, ומאפשרת מעבר מכיווץ להרפיה בהתאמה לתפקוד הנדרש. טונוס תקין מאפשר תפקוד תנועתי יעיל, והתמודדות יעילה עם שינויים בלתי פוסקים כנגד כוח הכובד. המתח השרירי צריך להיות כזה שיאפשר מעבר תנועתי מהיר ממנוחה לפעולה, מכל מצב אל כל מצב נדרש.
המתח הפנימי של סיבי השרירים, והמוכנות שלהם לפעולה, קשורים במצבו של השריר, ובגירוי העצבי שמגיע ממערכת העצבים ההיקפית והמרכזית.
בטונוס שרירי נמוך (היפוטוניה) השרירים רפויים מדי, ואינם יכולים להעניק יציבות טובה למפרקים.
בטונוס שרירי גבוה (היפרטוניה) השרירים נוקשים מדי, ומפריעים לתנועה חופשית של המפרקים.
במצב של היפוטוניה
נבחין שהתינוק רך וגמיש מדי. בעת שכיבה על הבטן הוא יתקשה להרים את ראשו וחזהו, ובמצב אנכי הוא יתקשה לייצב את ראשו וגופו מול כוח הכובד. במקרים רבים תתבטא החולשה השרירית גם ביכולות היניקה, הבליעה והפקה הקול. כלומר, התינוק יתקשה לינוק, הוא ירייר, ובכיו יהיה חלש. סביר שבמשך הזמן יתחיל להיווצר עיכוב בהתפתחותו התנועתית, שילווה בתסכול, ברגזנות ובבכי, או – באפטיות.
כאשר הטונוס השרירי נמוך, גם הרצועות שמחברות בין המפרקים ברוב המקרים ארוכות מדי, וכך נוסף עוד קושי בייצוב המפרקים, וצורך למאמץ שרירי נוסף בהתמודדות מול כוח הכובד.
בהפעלה של תינוק היפוטוני ניצור מצבים שיעודדו אותו לתנועה, ולהתמודדות מול כוח הכובד. ככל שהתינוק יתנועע יותר, כך ילכו שריריו ויתחזקו. ההפעלה נעשית באופן ממוקד על איברי הגוף השונים, וגם בתנועה מתואמת ומשולבת של כל האיברים. על פי רוב, יחד עם השיפור בחוזק הגופני וביכולת התנועה, יהיה שיפור גם בבליעה ובהפקת הקול, ונראה תינוק שהוא שמח וחיוני יותר. (פירוט נוסף במאמר תנועה מאורגנת).
הפעלת התינוק על פי השיטה תלמד אותו דרכי התנהלות במינימום מאמץ ובמקסימום יעילות, אשר ישרתו אותו בגלגול, בזחילה, בהתיישבות, בהעמדות וכו'.
הפעלה מודרכת, עקבית ונחושה של התינוק בשיתוף פעולה של ההורים, תוביל להתחזקותו ולמיצוי מרבי של יכולתו התנועתית.
עצות ותרגילים להפעלת התינוק ניתן למצוא במאמר שכיבה על הבטן והרמת הראש
במצב של היפרטוניה (טונוס שרירי מוגבר)
יתקשה התינוק ליצור את ההפרדות הנדרשות לתנועה חופשית וקלה. האגן והחזה ינועו כמקשה אחת, ללא הרכות והגמישות האופיניים לתנועה שהיא יעילה ונוחה.
התינוק יתקשה בתנועות פיתול, וכפיפות צידיות וחזיתיות. התמודדותו מול כוח הכובד תהיה מסורבלת ונוקשה.
כמה עצות להפעלת התינוק:
נעודד אותו לתנועות שיש בהן פיתולים, כפיפות צידיות וחזיתיות, למשל:
-
כשהוא שוכב על ביטנו, נעודד אותו לזחילת ציר (ראה סרטון 1). כמו כן, כשהוא נשען על יד אחת נעודד אותו בעזרת צעצוע להושיט את ידו השנייה מעלה (ראה תמונה 1).
-
כשהוא יושב נעודד אותו לפנות לאחור.
-
כשהתינוק שוכב על גבו, נקרב את רגליו אל ביטנו כשבירכיו כפופות (ראה תמונה 2).
תמונה 2
תמונה 1
-
כשרגליו כפופות אל הבטן, נניע אותן יחד עם ישבנו מצד לצד. באותו אופן נניע את ישבנו בעיגולים.
-
כשהתינוק על גבו, נעודד קירוב רגליים אל היידיים ואל הפה (ראה סרטון 2).
-
טפיחות ומגע עמוק יעזרו בהורדת רמת הטונוס, וכך תתאפשר לו תנועה חופשית יותר ונוחה.
-
נערסל אותו בכל דרך אפשרית. ערסול התינוק הוא הדרך היעילה ביותר להפחתת הנוקשות בגופו של התינוק, וליצירת נוחות בשכבו על הבטן. בערסול, התינוק מתעגל וחוזר לתנוחתו העוברית. שרירי הגב מרפים ומתארכים, ושרירי הבטן נינוחים. לאפשרויות שונות לערסול - ראה שכיבה על הבטן והרמת הראש.
סרטון2 - קירוב רגליים וידיים אל הפה
סרטון 1 עידוד לזחילת ציר
מגוון העצות שניתנות בפרקים השונים באתר, יספק דרכים נוספות להפעלת התינוק.
מכתב תודה של טל, אמא של תומר:
שרי היקרה,
הגענו אלייך כשתומר היה בן 9 חודשים, תינוק היפוטוני ושקט, בכה בשקט והיה תינוק "נוח" מדי, לא זחל, לא התיישב וכשישב, לא החזיק את עצמו.
כבר בביקור הראשון הבנתי שהגעתי למקום הנכון. מיד אמרת שצריך לעבוד במקביל בשני כיוונים המוטורי והרגשי. ושהאחד גורר את השני. שמת לב שהוא לא מספיק רוצה להגיע לדברים וידעת איך להניע אותו.
המגע שלך, ההקשבה, הסבלנות והניסיון הרב ניכרו מהרגע הראשון, ואכן תוך זמו קצר מאוד תומר התחיל לזחול במרץ על שש, לשבת, לעמוד וללכת סביב דברים, נהיה פעיל וקולני יותר. כאילו התעורר בבת אחת.
רציתי להודות לך על כל זה ועל כך שהיית איתנו לאורך כל הדרך, עם תומר וגם איתי כאמא.
אין לי ספק שתומר לא היה מתקדם כפי שהתקדם אלמלא הגענו אלייך.
אשמח להמליץ או לספר על הטיפול לכל הורה שיהיה מעוניין אם תרצי להפנות.
טל - 054-3050530
תודה רבה!!
טל
להלן שני תיאורי מקרה - טיפול בתינוק היפוטוני וטיפול בתינוקת היפרטונית.
היפוטוניה - סיפורו של אלון:
אלון אובחן כתינוק היפוטוני. הוריו ביקשו הפניה מרופא ילדים לטיפול בפיזיותרפיה, אך הוא אמר שאין טעם בכך, משום שהטיפול לא עוזר. אימו לא ויתרה, וכך הם הגיעו אלי.
אלון היה בן תשעה וחצי חודשים עם עיכוב התפתחותי ניכר: הוא ידע להתהפך מהבטן אל הגב רק בכיוון אחד, התקשה לשהות עם ראש מורם בהיותו על בטנו, וכשהושיבו אותו גופו קרס.
משיחה עם האם התברר לי, שגם היא ושני ילדיה הנוספים (בן ובת), הם היפוטוניים, וכי טופלו בינקותם בפיזיותרפיה, אך לא זחלו. (הבן טופל שוב בפיזיותרפיה כשהיה בגיל הגן, בשל חולשה בחגורת הכתפיים וקושי במוטוריקה עדינה. כעת, למרות שהוא ספורטאי, ניכר עדיין סרבול בהילוכו).
בפגישותיי עם אלון, הובלתי אותו לתנועה שהתמקדה בחיזוק אבריו, וכן ביעילות ובגיוון אפשרויות התנהלותו במצבים שונים. אלון לא תמיד אהב את המאמץ שנדרש ממנו, אך תוך שלושה וחצי חודשים הוא הדביק את הפער בהתפתחותו התנועתית: הוא התגלגל לכל הכיוונים, זחל וישב ביציבות, בגיל שנה ושלושה חודשים הוא נעמד, ולקראת היותו בן שנה וחצי הוא פסע את צעדיו הראשונים ללא תמיכה.
התנהלותו כעת בוטחת, מגוונת ויעילה, והנאתו מהחופש התנועתי שרכש ניכרת לעין. מהתבוננות בו אי אפשר לנחש שבעברו הלא רחוק הוא אובחן כהיפוטוני.
רופאת הילדים, בעת ביקור חוזר, הופתעה מאד מהשיפור במצבו, והתעניינה בשיטה שבה טופל, כדי לעזור באמצעותה לתינוקות נוספים.
היפרטוניה - סיפורה של גילי:
גילי הגיעה אלי כשהייתה בת חצי שנה, בשל פישוק מוגבל במפרקי הירכיים.הדמיית אולטרסאונד הראתה שמפרקי הירכיים תקינים. הרופא המליץ על החתלה כפולה ומעקב. הוריה של גילי העלו בפני את החשש שהבת שלהם היפרטונית (נוקשה), דבר שהתברר כנכון. נוקשות שרירית מקשה על חופש התנועה של המפרקים, ועל הפרדה תנועתית בין החזה והאגן. בפגישה הראשונה התמקדתי בוויסות הטונוס (המתח) השרירי של גילי, ולקראת סוף הפגישה ניכר היה לעין שהפישוק ברגליה השתפר מאד. חשוב לציין, שטונוס שרירי נמוך או גבוה, הוא תכונה מולדת שאי אפשר לבטלה אך בהחלט ניתן לשפרה.
מוגבלות התנועה בין האגן והחזה הקשתה על גילי להתגלגל ולזחול על הגחון, ההגבלה במפרקי הירכיים הקשתה עליה בזחילה ובישיבה מאוזנת, נוקשות הכתפיים והשכמות הקשתה עליה בשליחת הידיים ובשימוש בכפות הידיים, נוקשות הברכיים הקשתה על העמדות, התיישבות והליכה. יכולת התנועה של גילי הלכה והשתפרה במהלך המפגשים השבועיים, והתנהלותה נעשתה חופשית ומגוונת. כשמלאה לה שנה, השיגה גילי את כל אבני הדרך הנחוצות לשלב זה בהתפתחותה. בבדיקה חוזרת אצל הרופא נאמר להוריה של גילי שהפישוק ברגליה תקין .
