2016 © כל הזכויות שמורות לשרי בומפלד  

שיליה של ילוד יכולה לסייע בחיזוי סיכון לאוטיזם

May 12, 2016

בדיקת רקמות לא תקינות בשיליה יכולה לסייע בזיהוי סיכון לאוטיזם בקרב ילודים, כך נטען במחקר שנערך בבית הספר לרפואה באוניברסיטת ייל שבארה"ב.

 

ממצאי המחקר שהתפרסמו בסוף חודש אפריל 2013 בכתב העת האמריקני לפסיכיאטריה ביולוגית מראים שזיהוי קפלים בלתי תקינים בשיליה או נוכחותם של מבנים כלואים במעטה החיצוני של השיליה הם סימני מפתח שיכולים לסייע בחיזוי סיכון לאוטיזם בקרב תינוקות.

אחד מכל 50 ילדים בארה"ב מאובחן מדי שנה עם הפרעת ספקטרום אוטיסטי, שאינו מאובחן, בדרך כלל, לפני גיל 3-4 שנים. בגיל זה רוב האפשרויות המוצלחות לטפל בהפרעה אינן יעילות יותר מכיוון ששינויים שניתן לעשות בשנת החיים הראשונה קשה הרבה יותר לבצע מאוחר יותר.

צוות המחקר בראשותו של דר' הארווי קלימן בחן 117 שיליות של ילודים למשפחות בעלות סיכון לאוטיזם (עם ילד אחד או יותר שלקו בהפרעה) והשווה אותן עם 100 שיליות מקבוצת ביקורת ממשפחות ללא סיכון לאוטיזם.

בשיליות של ילודים ממשפחות בסיכון לאוטיזם נמצאו לפחות 15 מבנים כלואים במעטה החיצוני של השיליה ואף אחת מהשיליות של קבוצת הביקורת לא הכילה יותר משני מבנים כלואים.

דר' קלימן טוען שממצאים אלה מרמזים ששיליה עם 4 מבנים כלואים או יותר יכולה לחזות באופן שמרני שלילוד יש סיכון בסבירות של 96.7% לאוטיזם.

כיום, האמצעי המדויק ביותר שקיים לחיזוי אוטיזם הוא עבר רפואי במשפחה. הורים לילד עם אוטיזם מועדים פי 9 יותר לילד שני עם אוטיזם.

דר' קלימן מסכם: "למרבה הצער, זוגות ללא מועדות גנטית ידועה לאוטיזם צריכים לסמוך על זיהוי של סימנים מוקדמים שלא יופיעו במלוא עוצמתם אלא רק בשנת החיים השנייה או השלישית של ילדם. אני מקווה שאבחון סיכון להתפתחות אוטיזם על-ידי בדיקת השיליה בעת הלידה יהפך לבדיקה שגרתית, וילדים שיימצא שיש בשיליה שלהם מספר גבוה של מבנים כלואים יזכו להתערבות טיפולית מוקדמת ולאיכות חיים משופרת כתוצאה מבדיקה זו".

Please reload